החלטה בתיק בש"א 2585/07

1.         מונחת לפתחי בקשה להורות על מחיקת התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית,

אי צירוף צד, העדר ניקיון כפיים, שיהוי ועוד.

2.         המשיבה היא עמותה רשומה המאגדת את פעילותם של איגודי ספורט תחרותי לא

אולימפי במסגרתם פועלים אלפי ספורטאים בענפי ספורט שונים. המבקשת (להלן: " המועצה"),  הינה תאגיד סטטוטרי הפועל על פי חוק להסדר הימורים בספורט, התשכ"ז

-1967 (להלן: " החוק").

3.         מטרת המועצה לארגן ולערוך הימורים באשר לתוצאות משחקי ספורט, כאשר היא גובה

את כספי ההימורים ואמורה לחלקם בהתאם למתווה הקבוע בסעיפים 8 ו 9  לחוק. כלל מורה החוק כי כספי ההימורים יחולקו על ידי המועצה לפרסים, הוצאות, והקצבות לגופים שונים לשם קידום ופיתוח תרבות הגוף והחינוך הגופני (להלן: " ההקצבות").

4.         ההקצבות הן בגדר תמיכה שהמדינה מעניקה לפי סיעף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה -1985 והן נחלקות למספר קטגוריות כקבוע בסעיף 9(ב1)(1) לחוק ובכללן לתמיכה לתשתיות יסוד בספורט, חלוקה לאגודות ספורט ועוד.

5.         המשיבה טוענת כי המועצה מחלקת את ההקצבות לגורמי ספורט שונים באופן לא תקין

שלא כחוק תוך הפליה לרעה של האיגודים חברי המשיבה לעומת ארגוני ספורט אחרים

ובראשם מתן הקצבות להתאחדות לכדורגל ולמועדוני הכדורגל. מוסיפה וטוענת המשיבה כי המועצה אינה קובעת מראש את הסכומים הכוללים לחלוקה לכל קטגוריה, אינה נותנת ביטוי להקצבה הנדרשת לפי סעיף 9 (ב1) לחוק, תוך התעלמות  מהוראות החוק. בעיקר מלינה המשיבה כאמור על ההפליה הניכרת באופן המקפח את חבריה לעומת איגודי הכדורגל כאשר בהקשר זה מפנה להסכם מיום 3.8.05 בין המועצה לבין ההתאחדות לכדורגל (להלן: " ההסכם"), באשר יש בו לטעמה כדי לאושש את טענתה בדבר חלוקת ההקצבות שלא כדין.

6.         מטעמים אלה הגישה המשיבה את התובענה למתן סעד הצהרתי לפיו העברות הכספים        מהמועצה להתאחדות לכדורגל ולמועדוני הכדורגל לשנים 2001-2006 הינן בגדר הקצבות             שישי לחלקן לפי אמות המידה הקבועות בחוק וכי על המשיבה להימנע מלהעביר את    להתאחדות לכדורגל ולמועדוני הכדורגל כספים מעבר לחלוקת ההקצבות הרלוונטיות             כמתחייב על פי החוק כגרון לפי ההסכם ועוד.

7.         המועצה סבורה שדין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת מספר טענות סף. בפתח הטעמים נטען כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבג"ץ ולא לבית המשפט המחוזי, בהמשך טוענת המועצה כי על המשיבה היה לצרף את ההתאחדות לכדורגל וכל מי שעלול להיפגע כתוצאה מקבלת התביעה. המועצה סבורה שהתובענה לקויה בהעדר ניקיון כפיים וכן שיהוי ניכר בצד טעמים נוספים כמעשה עשוי, סעד הצהרתי במקום תובענה כספית ועוד.

8.         סמכות

בחינה דווקנית של התובענה מלמדת כי המשיבה תוקפת את ההסכם לפי שמבקשת היא שבית המשפט יורה שהכספים שחלקה המועצה להתאחדות לכדורגל ולקבוצות הכדורגל ואמורה לחלק לפיו הינם בניגוד לחוק.

עסקינן בתקיפה של החלטת גוף סטטוטרי מתחום המשפט המנהלי אשר מסור לבג"ץ או לבית המשפט לעניינים מנהלים. בהקשר זה אפנה להחלטת כב' השופטת פרוקצי'ה הנזכר בבקשה, ה"פ 168/98 (י-ם) חברת החשמל לישראל בע"מ נ' רשות לשירותים ציבוריים חשמל משרד התשתיות הלאומיות ואחר'. בהחלטה זו מנתח בית המשפט את הכללים הנוהגים בשאלת סמכות בית המשפט המחוזי לדון בעניינים מנהלים תוך  הפנייה למודלים השונים שיש להחיל לעניין זה. בית המשפט מתווה מספר עקרונות שבהתקיימם תהייה הנטייה לקבוע שהסמכות מוקנית לבית המשפט המחוזי, וכך נאמר

"בסקירה ממעוף הציפור ניתן לדלות את המאפיינים הבאים שבהתקיימם נוטה הבג"ץ להעביר את הדיון בעתירה המינהלית לבית ^-המשפט המחוזי:

א.         קיומו או היעדרו של היבט אזרחי לסכסוך בצד אלמנטים מהמשפט הציבורי. מאפיין זה שימש גורם בעל משקל ברמות שונות בהעברת  נושאי התכנון והבנייה והמכרזים לשיפוט בתי ^-המשפט האחרים (השווה בג"ץ 4306/93 חלפון ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, תל אביב [5], וכן השופט חשין בפרשת סוקר [1], שם, בעמ' 264).

ב.         קיומה או היעדרה של מחלוקת עובדתית המחייבת חקירה ודרישה מעמיקה, המתאימה לדיון בערכאה אזרחית (סוקר [1], שם, בעמ' 247).

ג.          מידת הצורך בפיתוחו של הדין החקוק או ההלכתי. ככל שהצורך רב בכך, כן תקטן הנטייה להעביר את העניין לסמכות בית ^-המשפט הרגיל. שכן: